החלטה בתיק בש"פ 5553/13

(בעניינו של המשיב 2 בלבד)

1.        בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 20.8.2013, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 38545-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

           בפתח הדברים יצוין, כי ביום 11.8.2013 התקבלה הסכמת משיב 1 להארכת מעצרו כמבוקש וניתנה החלטה בהתאם. לפיכך בתיאור הדברים להלן יובאו בעיקרם הפרטים הנוגעים למשיב 2 (להלן: המשיב). 

כתב האישום

2.        ביום 20.11.2012 הוגש כתב אישום נגד המשיבים, אחים, אשר תוקן ביום 6.12.2012. שני האישומים הראשונים מייחסים עבירות מין חמורות וקשות למשיב 1 בלבד. על פי המתואר באישום השלישי, המיוחס רק למשיב, במועד שאינו ידוע למבקשת (לטענת המשיב מדובר באירועים שהתרחשו לפני כשלוש שנים), חיבק המשיב בכוח את אחותו, קטינה ילידת 1998, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, ביקש ממנה לשכב איתו וסתם את פיה לבל תצעק. המשיב חדל ממעשיו כאשר אחות אחרת נכנסה באקראי אל הבית. עוד נטען, כי במועד אחר שאינו ידוע, תפס המשיב את אחותו השנייה, ילידת 1995, חיבק אותה ונישק אותה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני ואמר לה שהוא רוצה "לדפוק אותה". במועד נוסף, חזר על מעשים אלה וניסה לשכנע את אחותו הנ"ל לקיים איתו יחסי מין תמורת כסף ומצלמה. נוכח האמור, יוחסו למשיב מספר עבירות מין במשפחה - מעשה מגונה (לפי סעיף 351(ג)(2), בנסיבות סעיף 348(ב)+345(ב)(1)+ 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ועבירה של הטרדה מינית (לפי סעיף 5(א), בנסיבות סעיף 3(א)(3)+(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998).

הליכי המעצר

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים (מ"ת 38589-11-12). בתמצית ייאמר, כי הדיון בבקשה נדחה מעת לעת בין היתר בשל החלפת ייצוג המשיבים ובקשות באי-כוח המשיבים לצורך קבלת חומר החקירה.  

4.        בהחלטתו מיום 26.12.2012 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט נ' אבו טהה), כי לא קיימת מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. כמו כן, בית המשפט הורה על דחיית הדיון בבקשה עד לקבלת תסקירי מעצר.

5.        לאחר שהוגשו התסקירים, הורה בית משפט קמא על מעצר המשיבים עד תום ההליכים (החלטה מיום 28.2.2013). בית המשפט עמד על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין, נהיגה פוחזת, הפרעה לשוטר ועבירות רכוש. כמו כן, צוין כי נגד המשיב הוגש כתב אישום נוסף המייחס לו ביצוע עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. יצוין, כי בעת שהמשיב נעצר הוא היה נתון בחלופת מעצר בגין התיק הנ"ל, שנראה כי בינתיים הסתיים (בא כוח המשיב מסר כי בגין ענין זה נגזר על המשיב עונש מאסר מותנה). בא כוחו של המשיב ביקש לשחררו לחלופת מעצר ביישוב שגב שלום (חלופה אשר התקבלה בתיק הנ"ל). אולם, בית המשפט דחה בקשה זו, וקבע כי אין בחלופות שהוצגו כדי להשיג את תכלית המעצר.

6.        המשיב הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל בגדרו טען, כי בית המשפט המחוזי התייחס אליו ואל אחיו כ"מקשה אחת" למרות שהמשיב, בניגוד לאחיו, מואשם בדרגה הנמוכה ביותר של עבירות מין. בית משפט זה קיבל באופן חלקי את הערר, במובן זה שהורה על כך כי עניינו של המשיב יוחזר לשירות המבחן לצורך בחינת החלופה בשגב שלום, ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי להכרעה לפי שיקול דעתו (בש"פ 1730/13 החלטה מיום 13.3.2013; השופט א' רובינשטיין).

7.        נוכח האמור, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב. שירות המבחן סבר, כי הערבים אינם מודעים למוטל עליהם ואינם ערוכים לכך. משכך הגיע למסקנה כי אין בהצעה החדשה לחלופת מעצר כדי לתת מענה לרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב. בהחלטתו מיום 24.4.2013 הורה בית משפט קמא על מחיקת הבקשה וזאת בהתאם לבקשת בא-כוח המשיב אשר טען כי לא עלה בידי המשיב להציג חלופה ראויה.

8.        המשיב הגיש בקשה לעיון מחדש ולבחינת חלופה נוספת שנמצאה, אף היא ביישוב שגב שלום. בגדר בקשה זו הוגש תסקיר משלים מיום 5.6.2013. שירות המבחן ציין בתסקיר זה, כי המשיב, בן 29, נשוי ואב לארבעה ילדים, החל מעורבותו בפלילים בהיותו כבן 23 ובן היתר נדון בשנת 2009 לשמונה חודשי מאסר בגין גניבת רכב. בתסקיר צוין, כי אחת מהמתלוננת נמצאת במעון נעול לנערות במצוקה והמתלוננת השנייה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, ומצב שתיהן תואר כקשה. גורמי הרווחה, עימהם היה שירות המבחן בקשר, התקשו להעריך כיצד ישפיע שחרורו של המשיב על המתלוננות. שירות המבחן בחן את החלופה שהוצעה באותה עת, שכללה "מעצר בית" בביתו של מר סאבר אבו צבייח, בפיקוחו של האחרון ביחד עם אדם נוסף. שירות המבחן ציין, כי סאבר אינו מכיר באופן אישי את המשיב ואינו מודע לעברו הפלילי, אך מדובר ב"אדם רציני המודע למוטל עליו בהוותו חלופת מעצר ובעל יכולת להוות דמות סמכותית". עם זאת, סאבר אינו מודע לקשיים בהתנהגותו של המשיב בעבר. המפקח המוצע השני לא נמצא ראוי על ידי שירות המבחן. לפיכך, נוכח רמת הסיכון, התרשמות שירות המבחן מקשיי המשיב לקבל גבולות לאורך זמן והקשיים בחלופה המוצעת, לא בא השירות בהמלצה לשחרור. בהחלטתו מיום 23.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לעיון חוזר. נקבע כי בהיעדר נימוקים כבדי משקל, אין מקום לסטות מההמלצה השלילית של שירות המבחן.

הבקשה

9.          בבקשה נטען, כי חומרת העבירות נגד המשיבים מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית ולפיכך יש להורות על הארכת מעצרם. עוד נטען כי מסוכנות המשיבים והיעדר האפשרות להורות על שחרורם לחלופת מעצר קיבלה ביטוי בתסקירים השליליים שהוגשו בעניינם. לטענת המבקשת, העיכובים בניהול התיק נבעו בעיקרם מהתנהלות המשיבים. עוד נטען, כי קיים יסוד סביר לחשש כי שחרור המשיב ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפט והתחמקות מהליכי משפט. כמו כן, קיים חשש להשפעה על עדים בכלל, ועל המתלוננות בפרט, שכן עולה מחומר הראיות שבני המשפחה ביקשו למנוע את הגשת התלונה באמצעי הפחדה ואיום. מהבקשה עולה, כי ביום 7.7.2013, מועד בו היו המתלוננות אמורות להעיד, לא ניתן היה לשמוע את העדויות בשל מצבן הנפשי הקשה ובשל אשפוזן. לפיכך נקבע מועד נוסף ליום 15.9.2013. באת כוח המבקשת לא היתה יכולה למסור דיווח עדכני באשר למצב המתלוננות והסיכוי שהן אכן תוכלנה להעיד.

10.      בא כוח המשיב חזר והדגיש את שטען במסגרת הליכי מעצר קודמים, כי יש להבחין בין המשיב לבין אחיו, המשיב מס' 1, אשר לו מיוחסות עבירות חמורות בהרבה, בעוד שהמשיב הואשם בעבירות המצויות ברף הנמוך של מדרג עבירות המין. מדובר, כאמור לעיל, בשלושה אירועים, שהתרחשו לפני כשלוש שנים, במהלכם חיבק המשיב בכוח את אחיותיו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים וביקש מהן לקיים עימו יחסי מין. נטען, כי עבירות מכגון דא אינן מקימות עילת מעצר מובהקת. עוד עמד בא כוח המשיב על כך, כי המשיב כבר עצור פרק זמן ממושך וכי בחלוף תשעה חודשים, כמצוות המחוקק, יש לבחון האם לא השתנתה נקודת האיזון באופן שיינתן משקל עודף לחזקת החפות ולשיקולי השחרור. לטענת הסניגור, חלופת המעצר האחרונה שהוצגה, ואשר נשללה על ידי בית המשפט לאחר ששירות המבחן לא ראה לנכון להמליץ עליה, צריכה להתקבל עתה נוכח חלוף הזמן והעובדה שמשפטו של המשיב לא הסתיים בתוך תשעת חודשי מעצרו הראשונים. עוד נטען, כי שירות המבחן לא ייחס משקל מספיק לעובדה שהמשיב שהה במצער בית, ללא שהפר אותו, במשך שלושה חודשים בטרם נעצר בגין התיק דנא, מה שמעיד על יכולתו להציב לעצמו גבולות מבלי לפרוץ אותם.

דיון והכרעה

11.      נדמה, כי הן בית משפט זה (בהחלטתו של השופט רובינשטיין) והן בית המשפט המחוזי, לא שללו בעבר את האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר ראויה. אלא שחלופה כאמור לא נמצאה עד כה. לפיכך, טענתו המרכזית של המשיב היא, כי עצם העובדה שחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו מצדיקה שחרורו לחלופה שאך לפני חודשיים נשללה על ידי בית המשפט המחוזי וגם לא הומלצה על ידי שירות המבחן.

           אכן, העבירות שיוחסו למשיב אינן מצויות ברף העליון של עבירות המין, ובוודאי שהן נופלות בחומרתן מהעבירות הקשות שיוחסו לאחיו, המשיב 1. אלא שאין לשכוח שמדובר בעבירות שבוצעו כלפי בנות משפחה, תוך הפעלת כוח, יותר מפעם אחת, על ידי מי שהפר חוק בעבר ובכך הוכיח כי אין מורה החוק חל עליו. בנסיבות אלה, וגם תוך התחשבות בהשלכות על המתלוננות שיכולות להיות לשחרור ממעצר, אני סבור שיש לעמוד על קיומה של חלופת מעצר אפקטיבית. דא עקא, שלא עלה בידי המשיב להציג חלופה שתומלץ על ידי שירות המבחן ושתאומץ על ידי בית המשפט. לחלוף הזמן ולעובדה כי תמו תשעת חודשי המעצר הראשונים, שבמהלכם יש ככלל לסיים משפטו של מי שנעצר עד תום ההליכים, יש משקל, אך לא בדרך של אימוץ חלופת מעצר שנדחתה במפורש מטעמים מבוררים. זאת ועוד, נדמה, כי כל עוד לא נשמעה עדות המתלוננות, יש להביא בחשבון גם את ההשלכות שיכולות להיות לשחרור ממעצר על המתלוננות, ואת האפשרות להשפיע עליהן, במישרין או בעקיפין.

           בנסיבות אלה ראיתי לנכון לקבל את הבקשה. עם זאת יודגש, שאם המתלוננות לא תמסורנה עדויותיהן בישיבה הקרובה, יהיה בכך משום נסיבה חדשה שתצדיק עיון מחדש במעצר, תוך הבאה בחשבון של פרק הזמן שחלף והעובדה שהמעצר נמשך כבר מעבר לתשעה חודשים, הכול תוך בחינת הצפי באשר למועד בו תשמענה עדויות אלה.